מה בין הקשבה לדיבור 

יש הרבה סדנאות וקורסים, בזמן האחרון על הקשבה. כולם מדברים על זה, שתקשורת נכונה מבוססת 'הקשבה'. באימון וגישור חלק נכבד מהעבודה, היא ל'חנך' אנשים, ל'הקשיב'.

ובכל זאת, אנו כולנו מוצאים את עצמנו חסרי יכולת להקשיב באמת, כמו באידיאל הנשגב של ההקשבה - הקשבה נטו, נטולת אגו, עם השקטת הקולות שלנו, רק האזנה והקשבה והכלה אמפתית של הזולת. מסתבר, שגם מי שחושב שהוא כזה, מוצא את עצמו, לעיתים קרובות, רחוק מזה...

והשאלה הנשאלת הינה... כמובן... למה? האם זה רק בגלל שכולנו רוצים לדבר או כולנו חושבים על עצמנו, או כולנו מרוכזים עצמית? או שיש עוד דבר נוסף שמפריע לכולנו וזה, שגם כשאנחנו מדברים, אנחנו חסרי שביעות רצון.

נניח, שאם היינו מדברים, היינו מבטאים את עצמנו, באמת, אבל באמת בצורה הכי נכונה והכי מדוייקת, מהמקום הכי אמיתי שלנו והכי אותנטי שלנו. נניח, שהיינו מסוגלים להעביר את המסר שלנו באופן שיגרום לנו לתחושת התרוממות. האם זה היה מאפשר לנו להקשיב יותר?

אולי זה חוסר שביעות הרצון שלנו מהדרך בה אנחנו רגילים לדבר ולתקשר, שמפריע, משבש ומטשטש את היכולת שלנו להקשיב נטו, להיות שם, לחיות את הרגע הזה, של הקשבה לשני.

הגשמה עצמית אינה רק - מעשה. הגשמה עצמית היא חיבור בין חשיבה נכונה, דיבור נכון, התנהגות נכונה ולבסוף - עשייה נכונה.

אם יש לנו קושי בחשיבה, יש לנו קושי בהתנהגות, יש לנו קושי בעשייה, ננסה למצוא מקום, שנותן לנו תחושה הכי קרובה למיצוי וביטוי עצמי, ממש נוגע בהגשמה עצמית - הדיבור.

הדיבור הינו הקשר של האני הפנימי שלנו עם העולם. עימו אנחנו מספרים ומוכרים לעולם את מי שאנחנו. כמובן, שאם האני הפנימי שלנו מבולבל, הדיבור שלנו יהיה מבולבל.

במרוצת השנים פיתחנו לנו טכניקות דיבור משלנו, שהתקבעו והפכו להיות אוטומטיות, המוציאות אותנו מכלל צורך, לעשות מאמץ ולתרגל דבר (דיבור) אחר.

הרבה פעמים הרגלים אלו תוקעים אותנו בחיים, כי יש דברים, שאנחנו לא נדבר עליהם ויש דברים שלא נחשוף ויש סיטואציות ונסיבות וכן אנשים, שמולם, נתקפל ונהיה שונים.

מול אנשים וסיטואציות שונות, נדבר שונה ואחרת.

מה עם לעמוד מול קהל ולדבר?

מה עם להגיד מה אני באמת חושב בפני חבורת אנשים, במקרה החברים שלי, שחושבים, כביכול, פה אחד, משהו, שהוא בניגוד לתפיסתי והווייתי?

האם בסיטואציות אלו, אנו קמים ועומדים מאחורי האמיתות והדעות שלנו, או מזדנבים אחרי אחרים ומסתירים את ההרגשה, מחשבה, דעה שלנו על הנושא?

מי משפיעה בשיחות סלון, אתה או אחרים?

אז... מה בין דיבור להקשבה, בין הקשבה לדיבור? ברגע שנהיה אחד עם עצמנו, הווי אומר - פינו וליבנו שווים, זה יאפשר לנו להיות רגועים ושקטים, שבעי רצון מבפנים, מספוקים ונינוחים, כי הוצאנו כבר את כל מה שיש לנו. כעת נשאר להקשיב לשני, להבין מה הוא אומר, איך הוא תופס את הדברים, כדי שנוכל להשיב לו מתוך חיבור מלא ושלם עם עצמנו.

רק חיבור לעצמי מביא לדיבור מקסימלי והקשבה אופטימלית!!!